החלטה בתיק ב"ש 2190/07

א. מבוא

1.       המשיבים  - אחים הם, ונגד כל אחד מהם הוגש כתב אישום בו מיוחסות לכל אחד מהם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - "החוק") ועבירת הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק. למשיב מס' 1 מיוחסת בכתב האישום שהוגש נגדו עבירה של ניסיון לשידול, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 33 לחוק.

          כתב האישום שהוגש נגד המשיב מס' 1 מספרו פ' 6045/07, וכתב האישום שהוגש נגד המשיב מס' 2 מספרו 6046/07.

2.       שני כתבי האישום מתייחסים לאותה פרשה. בכתבי האישום נטען, כי בזמנים הרלבנטיים שימש אביהם של המשיבים כמנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית חורפיש. על רקע סכסוך שפרץ בין אביהם של המשיבים וראש המועצה, קשרו המשיבים קשר להצית את מכוניתו של ראש המועצה. בתאריך 21.2.2007, לאחר שרכשו חומר דליק, הגיעו המשיבים, במכוניתו של המשיב מס' 1, אל סמוך לביתו של ראש המועצה, ולאחר שווידאו כי איש אינו צופה בהם, הציתו את מכוניתו של ראש המועצה.

          כתוצאה מההצתה מכוניתו של ראש המועצה נשרפה כליל, וכן ניזוקה מכונית נוספת שבבעלות המועצה המקומית. בנוסף לכך, כך נטען בכתב האישום, בתאריך 18.3.2007, קשרו המשיבים קשר להכות את ראש המועצה.

          בנוסף לדברים הנזכרים לעיל, נטען בכתב האישום שהוגש נגד המשיב מס' 1, כי בתאריך 23.3.2007, ניסה המשיב מס' 1 לשדל אדם אחר לפגוע בקצין צה"ל, המתגורר בכפר חורפיש.

3.       לצד כתבי האישום שהוגשו נגד המשיבים, הוגשה נגד כל אחד מהם בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

          הבקשה שהוגשה נגד המשיב מס' 1 מספרה 2190/07 והבקשה שהוגשה נגד המשיב מס' 2 מספרה 2191/07. בהסכמת ב"כ הצדדים, הדיון בבקשות למעצר המשיבים עד לתום ההליכים נדונו במאוחד, והחלטתי זאת מתייחסת איפוא לשתי בקשות אלה גם יחד.

ב. ראיות לכאורה

4.       ראשית לכל יש לבחון האם בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות נגד המשיבים בכתב האישום. נראה כי באי כוח המשיבים אינם חולקים על כך שבידי המבקשת ראיות לכאורה, אך לטענתם עוצמת הראיות אינה מספיקה כדי הצדקת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים.

5.       לאחר שבחנתי את חומר החקירה שנאסף, הנני סבור, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום.

          חומר החקירה הוא רב ומקיף, והוא נותן תמונה רחבה על הפרשה המתוארת בכתב האישום, ואין אני שותף לדעתם של באי כוחם המלומדים של המשיבים, בדבר חולשת עוצמת הראיות.

          מתוך שלל החומר, מוצא אני להתייחס לנקודות הבאות:

(א)     הודעות בפני מדובבים:

          המשיב מס' 1 התוודה על מעשיו בפני שני מדובבים שהוכנסו לתאו בבית המעצר, ובתיאוריו קשר את עצמו למעשים שנעשו והן את אחיו - המשיב מס' 2.

          לב"כ המשיבים טענות שונות ביחס למעשי הדיבוב, אמינות המדובבים וסתירות שונות שמצויות בהודעותיהם של המדובבים, שכן ההקלטות שנעשו בתא אינן באיכות טובה.

          מקובל עלי, כי קיימות סתירות שונות בהודעות שמסרו המדובבים, ואולם, התמונה הכללית המתקבלת מהודעותיהם היא, שהמשיב מס' 1 אכן התוודה בפניהם, כי הוא ואחיו היו אלה שהציתו את מכוניתו של ראש המועצה המקומית. במסגרת בקשה למעצר עד לתום ההליכים אין מקום להכנס לשאלת אמינותם של עדי התביעה אלא במקרים המיוחדים בהם הדברים עולים וצפים מעצמם. במקרה זה שלפני, הסתירות שב"כ המשיבים מצאו בדברי המדובבים אינן  כאלה המאיינות את משקלן הלכאורי של הודעותיהם, ואין הן מבטלות את הדברים שהמשיב מס' 1 מסר באוזניהם. על כן, הודעות המדובבים עומדות על כנן, ולכאורה הן בעלות משקל רב בהוכחת העבירות המיוחסות לשני המשיבים בכתבי האישום.

          יתרה מזאת: על פי מזכר מיום 24.3.2007, לאחר שבית משפט השלום בעכו האריך את מעצרו של המשיב מס' 1, אמר המשיב מס' 1 לשוטרים שליוו אותו, כי מכיוון שלתאו הוכנסו רוצחים, והוא חשש מפניהם, "הייתי חייב להגיד שאני שורף רכבים כל שבוע". הנני סבור, כי דברים אלה, אם יתברר שהם נכונים, מלמדים, מפי המשיב עצמו, שהוא אכן הודה בהצתת המכונית בפני המדובבים.

(ב)      הודעות אביהם של המשיבים: